המכביה השישית

 

המכביה ה-6
י"ז-כ"ד באלול, תשכ"א

במכביה זו, השישית במניין, הועתק לראשונה המועד לסוף החופש הגדול, בהנחה שהדבר יקל על השתתפות יהודי התפוצות, ברובם סטודנטים. ואכן - 1,000 ספורטאים הגיעו, מ-26 מדינות (!), כולל מזאיר, אורוגוואי, קולומביה, וגואטמלה וטניסאי יחיד מקטנגה שבקונגו.

שינוי ארגוני מהותי זה, לא היה היחיד. הייתה זו השנה הראשונה בה הופעלו המטה ומשרדי הוועד המארגן בכפר המכביה, במתכונתם הנוכחית. בתשכ"א קמה, בשעה טובה, רשות הספורט הממלכתית - סוף סוף ספורט בחסות המדינה. שנה קודם, בוועידתו ברומא, הכיר הוועד האולימפי הבינלאומי בהסתדרות מכבי העולמי כארגון בעל מעמד אולימפי, למרות ההתנגדות החזקה מצד מדינות ערב, ומשחקי המכביה זכו למעמד זהה לזה של משחקים אזוריים אחרים (כמשחקי הים-התיכון ומשחקי אסיה), במסגרת ההתאחדות הבינלאומית לספורט. מעבר לכבוד שנפל בחלקו של הספורט היהודי בארץ ובעולם, בעקבות הכרה זו, הטיל הדבר  גם אחריות כבדה על כתפי מארגני המכביה. אלה חויבו מעתה בדקדקנות גדולה בביצוע התחרויות, תוך היצמדות מוחלטת לחוקת הספורט הבינלאומית. לקראת המכביה הוקם גוף חדש - הוועדה הבינלאומית למען משחקי המכביה (ה-IMC) שאפשר לאגודות הספורט בישראל נציגות מלאה במשחקים. לאחר המכביה הפך  ה-IMC לגוף של קבע.

30 אלף צופים צפו בטקס הפתיחה, שנפתח רשמית על ידי נשיא המדינה דאז, יצחק בן-צבי. הספורטאים התחרו ב-20 ענפים, כולל ענף החתירה, שהוחזר לאחר הפסקה של 4 מכביות. מגרש כדורסל נייד, עשוי קורות עץ הניתנות להרכבה מהירה, הותקן באצטדיון רמת-גן. מתקן אלקטרוני מיוחד, שהופעל לראשונה בטורנירים (מתקן המיועד לספירת נקודות, מדד זמן ומדד 30 שניות), הועבר בתום המכביה למרכז הספורט העירוני ביד-אליהו. האתלטיקה הקלה עמדה במוקד ההתעניינות, כשעל מסלולי הריצה והקפיצה נשברו רוב שיאי המכביות הקודמות. תוצאות מצוינות הושגו גם בבריכת השחייה, כשהאמריקאים גורפים את רוב מדליות הזהב. 

פרס הספורטאי המצטיין ע"ש סביסלוצקי, הוענק למייק הרמן מארה"ב, שזכה במקום הראשון בקרב עשרה, בקפיצה במוט ובקפיצה לרוחק. האתלטית מדלן ברגמן מאוסטרליה (מקומות ראשונים בריצות 200 מ' ו-800 מ' ובעלת שתי מדליות ארד) זכתה בגביע רשות הספורט לספורטאית המצטיינת. נבחרת ארה"ב זכתה בגביע ע"ש ליפ מאיירס, על שקצרה את מספר מדליות הזהב הרב ביותר (58, לעומת 28.5 של ישראל). נבחרת זו ייבאה למכביה זו כמה "כוכבים",  כמו השחיין היהודי דייב קרוצקי, השחיינית ג'יין כץ, הקלע מילטון פרנד ואלוף העולם בהיאבקות סטיב פרידמן. בשורות הנבחרת הבריטית בלטו האתלט האולימפי דייב סגל  ואלוף העולם (ואלוף אולימפי) בסייף - אלן ג'יי. גם בנבחרת האיטלקית "היו שמות" - הסייפת ורה מנטובאני והמתאגרף רוברטו פורטלונה. בניהם של שני בעלי מדליות זהב, פיליפ אוברלנדר מקנדה ומיכאל ויטנברג מארה"ב, הלכו בדרכי אבותיהם וזכו אף הם במדליות. הטניסאי האמריקני דיק סביט זכה בשתי מדליות זהב, וגרי גובנר, גם הוא מארה"ב, קבע רף חדש,  כשזכה ב-3 מדליות זהב  - בהדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס והרמת משקולות  (אז, מארק שפיץ עוד לא היה בשטח). אורחי הכבוד, האלופים האולימפיים מארה"ב, ראפר ג'ונסון (בקרב עשרה) וג'ון תומס  (קפיצה לגובה), הפגינו הופעות ראווה מרהיבות. 

רה"מ דוד בן-גוריון ברך בטקס הנעילה: "אביע רצון כולכם וכולנו, לזכות לראות במכביות הבאות משלחות מצפון אפריקה וארצות מזרח אירופה ובריה"מ". משחק כדורגל בין האלופה האיטלקית "יובנטוס" והנבחרת הישראלית, שהסתיים בתיקו 3:3, חתם את הטקס ואת המכביה.