המכביה הראשונה

 

המכביה הראשונה 
כ-כ"ט באדר ב', תרצ"ב

390  ספורטאים יהודים מ-18 ארצות השתתפו במשחקי המכביה הראשונה, ביניהם 60 ספורטאים ממדינות ערב (סוריה ומצרים). 2,500 מתעמלים הופיעו בטקס הפתיחה בביצוע מרשים של תרגילי ראווה, ב"איצטדיון המכביה", האצטדיון הראשון בארץ, שבנייתו באזור החולות בצפון ת"א (בין שפך הירקון ושפת הים), הושלמה ערב פתיחת המשחקים. תמונה מפורסמת היא זו של ראש העיר הראשון של ת"א, מאיר דיזנגוף, רכוב על סוס לבן בראש שיירת רוכבים, הנאבקת בחולות טובעניים בדרך לאצטדיון. סייפים, ובראשם השומר המפורסם מפתח-תקווה, אברהם שפירא, הרכיבו את משמר הדגל. על בימת הכבוד, עליה מתנוסס דגל המנדט הבריטי לצד דגלה של העיר ת"א, ישבו ראשי הציונות העולמית, ביניהם - הנרייטה סאלד, אם עליית הנוער, הלורד מלצ'ט, נחום סוקולוב וחיים נחמן ביאליק. עד שנכנסו הצועדים, הספיקו אלמונים לחלק כרוזים נגד המשך השלטון הבריטי ושוטרים מנדטורים עסקו במרדף אחריהם.

תהלוכת המשתתפים הייתה מאירועי השיא של המכביה הראשונה. המונים תפסו מקומות בצידי הרחובות, ובמיוחד ליד גימנסיה "הרצליה" (מקום בו עומד היום "כלבו שלום"), שם החל המצעד. משלחת אוסטריה נשאה את "דגל הרצל", אותו הזכיר חוזה המדינה בספרו "מדינת היהודים", משלחת בולגריה הביאה עמה תזמורת, וארה"ב הייתה אז הקטנה במשלחות - רק 10 משתתפים, אך כולם בעלי שם עולמי. היו גם משלחות מסוריה ומצרים, ומשלחת מלטביה, שאנשיה הפתיעו בצעדם לבושים בבגדי התעמלות, במקום במדים הרשמיים של המשלחת. 

כל מי שהיה עד למחזה, חש שהוא נוטל חלק במאורע היסטורי. תל-אביב הקטנה של 1932 לא הורגלה באירוח אירועים בינלאומיים מכל סוג שהוא. היא מנתה אותה שנה 50 אלף תושבים, כשכל היישוב היהודי מנה 180 אלף נפש בלבד. המכביה הראשונה, במרס 32', נדחקה לה בין שני אירועים שהעסיקו אז את תושבי העיר: תהלוכת העדלאידע, שאמורה הייתה להיערך בפורים ותערוכת "יריד המזרח" שעמדה להיפתח באפריל, ליד הירקון. באותה שנה הוקם מפעל החשמל בנהריים ונוסדה חברת "אגד".

האורחים הרבים שהגיעו לאירועי המכביה מחו"ל, זכו לקבלת פנים חמה מתושבי העיר. אלה אירחו את ספורטאי המכביה באוהלים, בבתים פרטיים, בכיתות הלימוד בבתי-הספר ובמושבות הסמוכות - ראשון-לציון ורמת-גן.

למכביה הראשונה חסרה בריכת שחייה, חסר ציוד ספורטיבי לענפים השונים, וגם אולם התעמלות ראוי לא היה בנמצא. האצטדיון הכיל רק 5,000 מקומות ישיבה ו-15,000 מקומות עמידה, וצר היה מלהכיל את כולם. אולם, למרות הכל, התקיימו כל התחרויות: מסלול האתלטיקה הוכן מפחם אותו תרמה הנהלת רכבת ישראל, תחרויות ההתעמלות צורפו לתחרויות ענפי האתלטיקה "הכבדה" שהתקיימו באולם גן-רינה חסר הגג, על במת-עץ. תחרויות שחייה וכדור מים נערכו בנמל חיפה. שטח התחרויות גודר בסירות ומצופים, והקהל ישב על רפסודות שהתנדנדו במים... . ריצת עשרת אלפים מטר נערכה מחוץ לאצטדיון, ברחובות ת"א, לאורך חוף הים, במסלול שהיה 70 אחוז כביש ו30 אחוז חול. תחרויות ומשחקים התקיימו ב-16 ענפים - אתלטיקה קלה, התעמלות, אגרוף, היאבקות, סייף, שחייה, טניס, טניס שולחן, אופנועים, הוקי, כדור יד, כדורסל, כדורגל, כדור מים, קפיצות למים ורכיבה. 

פולין זכתה במקום הראשון בדירוג הכללי, עם 368 נקודות, אחריה אוסטריה (281) וארה"ב (272). ארץ-ישראל דורגה במקום החמישי בלבד, עם 243.5 נקודות. השפות ששלטו בקרב הספורטאים, היו יידיש ו"מעט עברית".  ההרשמה לתחרויות נערכה, באופן סמלי למדי, ב"בית העולים", כאשר מטה המכביה נוהל ממלון "אלנבי" בת"א. תקציב המכביה הראשונה, הסתיים בגירעון של יותר מ1038 לא"י, נאמד ב3500 לירות ארץ-ישראליות. 

במודעות שהופיעו ברחובות ת"א לקראת התחרויות נאמר: "הזדמנות שלא תחזור עד למכביה השנייה לראות את כל ה"צ'מפיונים המהוללים". והיו כאלה: היימן מארה"ב קבע שיא של 11.2 שניות ב-100 מטר, מרחק של שנייה אחת מהשיא העולמי. היו גם קסלר מלבוב, שהיה אלוף פולין באיגרוף, והטניסאים - הכט, כוכב נבחרת "גביע דייויס" של צ'כיה באותה תקופה, בעל שם באירופה כמעט כמו של ביורן בורג בשנות ה-80 , והאחים גוטסמן (לימים, מראשי ענף הטניס בישראל). בין כוכבי ההיאבקות היו חפץ ממצרים והירשל מוינה (שהוצג כ"אמן אירופה") וקורלנד ולזרוביץ מדנמרק.

רשמית, נמשכה המכביה רק שלושה ימים, וננעלה באותה רוממות רוח, בציון חמישים שנה לעליית הביל"ויים ולייסוד המושבות הראשונות בארץ-ישראל.