המכביה השביעית

 

המכביה ה-7
כ"ה באב – ג' באלול, תשכ"ה

1,200 ספורטאים מ-25 מדינות השתתפו במכביה השביעית, בה הרמה הספורטיבית הגיעה לשיאה מבין כל המכביות שנערכו לאחר מלחמת העולם השנייה. בפעם הראשונה הגיעו משלחות מוונצואלה ופרו, וברגע האחרון (בפעם הראשונה והאחרונה) - גם מאירן. המשלחת הטורקית, לעומת זאת, נעדרה מהמכביה, בעקבות סירובו של משרד-החוץ הטורקי לתת היתר יציאה לשחקני נבחרת הכדורסל. 

במכביה זו, על 22 ענפיה, נשברו הרבה משיאי המכביה השישית. ארה"ב הופיעה עם משלחת גדולה בת 200 ספורטאים, שהפגינו רמה הישגית גבוהה במיוחד בבריכת השחייה (14 מדליות זהב ב-18 משחים. הישראלים גרפו 3 וג'ון סטארק האוסטרלי זכה באחת). מארק ספיץ בן ה-15, בהופעתו הראשונה במכביה, זכה ב-3 מדליות זהב וקבע 3 הישגים חדשים. שחיינית אמריקאית בולטת נוספת הייתה מרילין רומנובסקי, בעלת מדליית כסף אולימפית. האתלטית הדרום-אפריקאית לוריין לוצוף זכתה ב-3 מדליות זהב, וחנה צדיק (לימים - שזיפי, אחת הספורטאיות הגדולות בישראל), ניצחה בריצת ה-800 מ'. לראשונה הופיע במשחקי הכדורסל, הספורטאי המבטיח טל ברודי, רק בן 22 ועדיין חובב (כשחזר לארה"ב, אחרי המכביה, הצטרף לליגה מקצוענית במדי "בולטימור"). 

הספורטאים שוכנו בכפר המכביה, בה הוקם אותה שנה בית-כנסת שדה בפקודת צה"ל. האצטדיון ברמת גן הורחב ל-53 אלף מקומות ישיבה. מאות אלפי מטרים מעוקבים של אדמה הועתקו ממקומם, הוקמו סוללות ענק ונבנו מנהרות מעבר לצופים. באצטדיון נחנך מסלול האתלטיקה המשוכלל ביותר בארץ, עם שלושה בורות קפיצה (2  למרחק ו-1 לגובה). 
גם מתקני ההלבשה שופרו והורחבו. בצדי האצטדיון הוכשרו שטחי חנייה ענקיים, וממש בשעת האפס לתחרויות השחייה, הוכשרה בריכת "גלית" ביד-אליהו, מאחורי אצטדיון הכדורסל. תחרויות הכדורסל התקיימו בששה מגרשים, המרכזי בהם - אצטדיון יד-אליהו. תחרויות הכדורגל נערכו ב-5 ערים. במגרש הכדורסל המודרני נערכו גם תחרויות האגרוף והג'ודו, ו-8 ענפי ספורט המתקיימים באולמות רוכזו הפעם במגרשי התערוכה. ברמת גן נבנו מגרש הכדורת ומטווח הירי הראשון בישראל ברמה בינלאומית. ענף הג'ודו היווה את אחת האטרקציות המרכזיות במשחקים - 13 מדינות הודיעו על השתתפותן, לאחר שבמכביה ה-6 נערכו תחרויות הג'ודו רק במסגרת מצומצמת, באחד ממחנות צה"ל. ענפי הגולף וצלחות החרס נתנו במכביה זו את הופעת הבכורה.

המופעים ומשחקי הספורט של המכביה צולמו במלואם ע"י שירות הטלוויזיה של מערב גרמניה, ושודרו ברשת המרכזית, בתכנית מיוחדת שהוקדשה ל"אולימפיאדת היהודים". הולנד, בלגיה, צרפת, אוסטריה ושוויץ רכשו את זכויות השידור.  חידוש הונהג בטקס הפתיחה, שנפתח באופן מסורתי בברכת הנשיא, זלמן שזר: משמר הדגל היה הורכב מ-12 ספורטאים - שני מצטיינים מכל מכביה, החל מהראשונה. צנחנים מצה"ל הופיעו בצניחת ראווה היישר למרכז האצטדיון. בטקס הנעילה, שנחתם מסורתית במשחק כדורגל (והפעם - בין נבחרת ישראל ל"טורינו" האיטלקיה, בניצחון ישראלי), צעדו הספורטאים, כשהם מסודרים, לראשונה, לפי ענפים ולא לפי מדינות. 4 אתלטים מקניה, מהטובים בעולם, הוזמנו להשתתף בתחרויות הראווה ביום הנעילה, עם סיום התחרויות הרשמיות.

מארגני המכביה נתקלו, כתמיד, בקשיי מימון ובאדישות המוסדות - הממשלה השתתפה ב-8% בלבד מתקציב המכביה (4,200,000 ל"י), שמשכה לארץ לפחות 10,000 תיירים. הסוכנות, קק"ל וקרן-היסוד לא השתתפו בתרומות. אותה שנה, באמצע שנות ה-60 , נבנה משכן הכנסת החדש בירושלים ולעיר נבחר ראש עיר חדש - טדי קולק.