המכביה התשיעית

 

המכביה ה-9
ט' - י"ט בתמוז, תשל"ג, 

 המכביה התשיעית, שנערכה שנה אחרי רצח 11 הספורטאים, המאמנים והשופטים הישראליים במשחקים האולימפיים במינכן, הייתה חלק בלתי נפרד מאירועי חגיגות הכ"ה למדינה. זכר הספורטאים הועלה בפתיחת המכביה, בתפילת יזכור שחיבר הרב הראשי, הרב גורן, ו11- משואות הודלקו לזכרם. את נושא הלפיד, טל ברודי, ליוו בעת כניסתו לאיצטדיון  שניים מניצולי מינכן - אלוף ישראל בהליכה, ד"ר שאול לדני והאצנית אסתר רוט שחמורוב. כ1,500- ספורטאים הגיעו מ-26 מדינות, כולל ספורטאים מקוסטה-ריקה וספרד, בעוד טורקיה מפסיקה השתתפותה ל-24 השנים הבאות. 335 ספורטאים ייצגו את ישראל, ביניהם כמה עשרות עולים חדשים, 38 מהם - מבריה"מ, שבלטו בעיקר בזירות האגרוף, ההיאבקות, הסייף והרמת משקולות. הספורטאים התחרו ב-23 ענפי ספורט, כולל ענף מעניין חדש - הסקווש.

זו הייתה מכביה של סידורי אבטחה נרחבים, מהגדולים שנערכו בארץ עד אז, מכביה שהצטיינה בסדר וארגון למופת, אך הישגיה הספורטיביים היו מאכזבים למדי. האתלטיקה הקלה, "מלכת הספורט" של המכביות הקודמות, סבלה מהיעדר אתלטים בעלי שיעור קומה. בבריכת השחייה, ענף שזוכה גם הוא לעניין רב במכביות, עשו האמריקנים "רושם עייף למדי", למרות הנבחרת הטובה שהציגו ולמרות מדליות הזהב. הספורט הישראלי בלט בחולשתו, בעיקר בענפים האישיים, כמו אתלטיקה ושחייה. במגרשי הטניס ניכרה, לעומת זאת, רמה יחסית גבוהה, בזכות טניסאים טובים מארה"ב ומדרום אפריקה. משחקי הכדורסל העניקו דקות של קורת רוח, בזכות שחקני הנבחרת - טל ברודי, בארי לייבוביץ' והצעיר המבטיח - מיקי ברקוביץ'. ישראל זכתה במשחק הגמר נגד נבחרת ארה"ב, בניצחון נאה - 80:86. לרשות משחקי הכדורסל הועמדו, כבר במכביה זו, כמה מתקנים משוכללים ומשופרים: ההיכל ביד-אליהו, האצטדיון הסגור בחולון ובית-ברבור.

אחת הסיבות להידרדרות מצב הספורט היהודי העולמי, הייתה הפסיביות בפעילות האגודות בגלילים בין מכביה למכביה והינתקות חלק מהם ממוקדי מכבי העולמי. רבים מהמועדונים היהודים שקעו בשגרה או בחוסר מעש ספורטיבי, ובוטלו כמעט לחלוטין מפגשי ספורטאים יהודים בתפוצות. רוב המשלחות הורכבו מנערים ונערות צעירים, שרק החלו לעסוק בספורט, באופן שטחי, זמן קצר לפני המכביה. לגביהם היה זה בעיקר "טיול לישראל". אבל כאן בדיוק ניכרה הצלחת המכביה התשיעית: מפגש צעירים מקצוות תבל ועידוד העלייה. על-מנת לעודד את הדור הבא של משתתפי המכביה, אורגן במכביה זו ארוע ראשון מסוגו: "ג'מבורי נוער", בו התמזג נוער מארה"ב עם נוער יהודי. מבחינת הזיקה היהודית - המכביה הצליחה. הספורטאים שוכנו בחמישה מוקדי אכסון: מלון כפר המכביה, מלון רמת-אביב, סמינר הקיבוצים, מכון וינגייט והכפר הירוק. הם השתתפו באירועי "יום ירושלים", סיירו בעיר העתיקה, ביקרו בכותל המערבי, במוזיאון השואה ב"יד ושם", בבניין הכנסת , בהר הרצל ובגבעת התחמושת. "אלבום הכותל" הוענק כשי ל-120 הספורטאים שעמדו בראש המשלחות למכביה.

אצטדיון רמת-גן עבר שיפוץ יסודי ערב המכביה - התאורה הועצמה פי 9, תא הכבוד של הנשיא שופץ והדשא שופר.  לראשונה נבנה יציע מיוחד לעיתונאים שסיקרו את הטקס ואת המשחקים. תקציב המכביה ה9- עמד על 4 מיליון ל"י, וזו הסתיימה בגירעון של  300-200 אלף ל"י.

וספורטאים בולטים תמיד יש: למשל, אילנה קלוס, טניסאית מצטיינת מדרא"פ, שעזבה את התחרויות  היוקרתיות בוימבלדון באמצע, במיוחד כדי להשתתף במכביה, והאתלט הקנייתי עמוס ביווט, אלוף אולימפי במכסיקו 1968. והיו גם השחיינית אניטה זרנוביצקי משבדיה, שגם אחיה התאום ברנט השתתף בתחרויות, האתלט האמריקאי קארי קרינג (זהב בקרב עשרה, כולל שיא מכביה חדש, וזהב בקפיצה במוט) וג'רי כהן, שקבע שיא מכביה בריצת 10,000 מ'. האתלטית ההולנדית המצויינת וילמה ואן-גול, ניצחה את אסתר רוט שחמורוב בריצת 100 מ' בתחרות ראווה , והשאירה את מדליית הזהב בידיה. שחמורוב, על-אף שתקוותיה למדליה אולימפית נופצו עקב מאורעות מינכן, המשיכה להתכונן למשחקים האולימפיים במונטריאול. נבחרת ארה"ב גרפה במכביה התשיעית 76 מדליות זהב. ישראל - 66. משחק כדורגל מסורתי חתם את טקס הנעילה, הפעם בין נבחרות ישראל לאורוגוואי (ניצחון 1:2 לאורוגוואי).

הטלוויזיה הישראלית הצעירה, עם ערוץ אחד בלבד (זוכרים?), זכתה לשבחים על סיקור אירועי המכביה, בניצוחם של דן שילון ואלכס גלעדי. היה זה מבצע ההפקה הגדול ביותר שערכה עד אז רשות השידור הישראלית, מאז אולימפיאדת מינכן. לכתבים הישראלים הצטרפו כ-400 עיתונאים, צלמים ואנשי רדיו וטלוויזיה מכל רחבי העולם.