מכס נורדאו

 

בקונגרס הציוני השני שהתקיים בבאזל בשנת 1898, השתתף אדם בשם מכס נורדאו. נורדאו, שהיה גם חברו הטוב של הרצל , נשא נאום באותו קונגרס ויצא בקריאה נרגשת ומאד מעניינת לכל היהודים – הוא קרא להם להתחיל לעסוק בספורט בצורה מסודרת ומאורגנת, לטפח חוסן גופני, כוח, שרירים, זריזות ומשמעת ,והוא טבע בנאומו ביטוי מאד חשוב והוא : "יהדות השרירים". הוא האמין שבעקבות העיסוק בספורט – ישתפר הדימוי העצמי והלאומי של היהודים ותגבר תפיסת המסוגלות שלהם ביחידים וכעם. כבר אז לפני מעל 100 שנים

הובן הקשר בין גוף לנפש ומרכזיותו של הספורט בחיזוק התודעה ועמידה באתגרים. נורדאו נחשב לאביה הרוחני של מכבי תנועה עולמית.

הנאום:

"עלינו ליצור שוב יהדות שרירית חזקה! כן! ליצור שוב ! דברי ימינו מעידים כי לפנים הייתה קיימת יהדות כזו... אחרים מותתו את גופנו, ובהצלחה רבה. הם הפכו את יהדות הגטו של ימי-הביניים לעם דל ומסכן, כחוש וחסר אונים... שכחנו יישור האברים וזקיפת הגו .קרני השמש מעולם לא חדרו למעונותינו... עתה נפלה המועקה. רצוננו חופשי. איש לא ימנענו מעסוק בהבראתנו הגופנית. נחדש נעורינו לעת זקנותנו ;

ובחזה רחב, באברים חזקים, במבט אמיץ – נהיה לאנשי חיל. אצלנו היהודים יש לספורט חשיבות יתירה, חינוכית .הוא צריך להבריאנו לא רק בגוף, אלא גם ברוח .הוא צריך לתת לנו את הביטחון בכוחותינו ... לעינינו גדל נער עברי חדש, בריא בגופו. אמנם עודנו די רחוק מאותם היהודים שיצאו בקרקסים להילחם עם גיבורי יוון והברברים של הצפון, אבל ברוחו עומד נער זה גבוה מהמנצח היהודי המתכחש ליהדותו .

יחי הספורט העברי! יפרצו ויפרחו סניפי הספורט העברי".

נורדאו תבע לעצב יהודי בריא בגופו, המחדש באישיותו את הגבורה הקדומה של עם ישראל. לדעתו, יהודי זה הוא ניגודו של 'היהודי הגלותי', זה שתואר על ידו, ועל ידי רבים אחרים בתקופתו, בצורה סטריאוטיפית . ד"ר נורדאו הדגיש כי הציוני חייב להיות לוחם. הוא ביקש ליצור יהודי חזק, שיהיה בטוח בעצמו ובעצמתו ,

ויידע להתגונן בפני יריביו ולהתגבר עליהם. נגד עיניו עמדו כבר בראשית המאה העשרים תורות הגזע למיניהן, שהיו פופולאריות באירופה והוליכו להתגבשות הנאציזם. על פי אותן תורות גזע תוארו היהודים כחסרי אונים וכרכרוכיים מטבעם. נורדאו הודה שהיהודים חלשים, אך פסק :עמידתם הגרועה של היהודים לא באה להם בשום אופן כתכונה טבעית. אין היא אלא תוצאה של חוסר חינוך גופני. בנידון זה אין הבדל בין היהודי ובין ה"ארי". הוא היה משוכנע כי היהודי אינו שונה בגופו מכל בן עם אחר, אולם היה ברור לו כי עמנו נחלש גופנית, ולכן אל לנו להסתפק בטיפוח הכוחות הרוחניים, ועלינו לעשות כל מאמץ ולטפח

במקביל את הכוחות הפיסיים.